האם להאמין באדם? זאת שאלת השאלות ששייכת לכל נפש, כאשר אדם נותן אמון בחבר, בבן הזוג, באדם בכלל, האפשרות של פגיעה מפעולה זו היא גדולה, אין אחד שלא נפגע מאדם יהיה אשר יהיה, אם במשפחה ואם מחוצה לה.. ועד המצב הכאוב ביותר הנקרא "אהבה נכזבת".
איך חיים בחירות? האם ישפיע על התאמת מזלות לפי אסטרולוגיה?
אם תשאלו שאלות כאלה כל מגדת עתידות בטלפון היא תגיד לכם שמצד אחד לאהוב ולתת אמון ומצד שני לא לאפשר להיפגע?! זה נכון לא רק בקשר חברי אלא בכל סוג של קשר עם בן אדם גם בקשר עיסקי. החלק החסר כאן הוא "אלוהים" רק זאת הנקודה שתפתור את הקושיא.
נסביר זאת בדוגמה פשוטה של מצב שגוי ומצב נכון:
מצב שגוי : אני אוהב את השני ונותן בו אמון ואני מאמין שאלוהים ישמור עלי. במצב זה שמנו בראש את האדם ולאחר מכן את אלוהים, זה מצב שגוי ואינו שומר על נפשו של האדם שלא תיפגע. כי עיקר האמון והאהבה הופנתה אל בשר ודם שכולו הבל ורק לאחר מיכן בכדי להביא כשרות למעשה שיתפנו את הנקודה האלוהית.
מצב נכון : אני מאמין באלוהים ונותן בו אמון ששומר עלי, והוא שלח לי את השני ואם הוא שלח אין לי בעיה לתת אמון ולאהוב. שמנו בראש את אלוהים ולאחר מכן את האדם זה מצב נכון והוא ישמור על נפשו של האדם שלא תיפגע, כמו שאמר דוד "כי בך בטחתי אל אבושה" בך בטחתי ראשון אז לא אבוש בביטחוני.
כי במצב זה לא תלינו את ליבנו על בשר ודם אלא על נקודה נצחית על הנקודה האלוהית ומכאן הדרך סלולה מטה.
יש הבדל קריטי בן שני הדוגמאות ורק במצב הנכון נוכל להתחבר אל המזמורים שחיבר דוד:
"הבה לנו עזרת מצר ושווא תשועת אדם, באלוהים נעשה חייל והוא יבוס צרינו"
"ארור הגבר אשר יבטח באדם, ברוך הגבר אשר יבטח באדוני והיה ה מבטחו"
"אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר" ועוד..
אין הכוונה כאן לתת אמון בכל אדם, אלא למשוך ראשית את אלוהים לזיכרון ולאחר מיכן יהיה אפשרי לתת אמון בשני מבלי להיפגע.
המסקנה היוצאת מכאן היא: שההולך בדרך זו הנכונה ושם מבטחו ראשית באל ומושך את זיכרון זה בכל פעולה ופעולה לא יאונה לו כל רעה.כמו שאמר דוד, "ה' מגדל עוז לי" "ה' רועי לא אחסר גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי"
ואסיים בתפילה שנזכה כולנו לשים יהבנו ומבטחנו באל לבדו, אז נשב לבטח בגופנו בבתנו בארצנו בסביבתנו ובכל אשר לנו.